כבר שמענו המון פעמים את המשפט המפורסם “הרי את מאורסת לי”. אבל מה זה אומר, ומאיפה כל זה הגיע? ננסה לעזור לכם להבין את משמעות האירוסין בכל הדתות, לקראת האירוע החשוב בחייכם.

מאת: יהלומי הבורסה, 2021

אתם בזוגיות כבר תקופה ורוצים להתחיל את השלב הבא בחייכם. השלב הבא הוא כמובן חתונה וקשירת חייכם לחיים משותפים.

לפני הקידושין והחופה קיימים גם אירוסין, או אירוסין, שהם למעשה הסכמה לחתונה מ-2 הצדדים, והתקופה שבין הצעת הנישואים לחתונה. במובן הלכתי, אירוסין הוא השלב שבין הקידושין לנישואין, שבזמני עבר נערכו בנפרד, וביניהם הפריד זמן רב. כיום נערכים שלבים אלו בהפרש זמן קצר במהלך חופה וקידושין.

ביהדות

לפי המסורת היהודית, נישואי גבר ואישה מורכבים משני חלקים: אירוסין (המכונים גם קידושין) ונישואין. האירוסין מתבצעים כאשר הגבר, המכונה “אָרוּס”, מעניק לאישה, המכונה “אֲרוּסָה”, סכום כסף או שווה כסף. פעולה זו מכונה “לְהִתְאָרֵס”. בתקופת התלמוד, טקס האירוסין התקיים שנה אחת לפני טקס הנישואין; גם לאחר טקס האירוסין, הכלה נשארה לגור אצל הוריה עד יום טקס הנישואין – המועד הרשמי שבו היא עוזבת את משפחתה ועוברת לגור עם החתן, בעלה הרשמי.

מאז ימי הביניים, אוחדו טקסי האירוסין והנישואין לכדי טקס משולב אחד. כיום, נהוג כי החתן עונד טבעת על אצבע הכלה ומכריז בפומבי “הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל”. לפי ההלכה, הבעל מקדש את האישה, ולא האישה מקדשת את הבעל; מרגע ענידת הטבעת על אצבע הכלה על ידי החתן ואילך, קשורים השניים בקשר הלכתי-חוקי זה לזו, אך הם עדיין לא יכולים לחיות יחדיו כזוג נשוי.

השלב השני בטקס החתונה המודרני הוא שלב הנישואין: תהליך המתבצע באמצעות עמידה משותפת של בני הזוג מתחת לחופה והתייחדות לאחר מכן בחדר נעול, מעשים המסמלים את תחילת חייהם המשותפים של הזוג.

למרות שהכינוי הנפוץ לחתן וכלה בתקופה שבין ההסכמה לנישואין והחתונה הוא ‘מאורסים’, האירוסין האמיתיים מתרחשים רק מתחת לחופה.

כיום, נהוגות שלוש דרכים בהן יכול האיש לקדש את אשתו: בכסף, שטר וביאה. הרוב נוהגים לקדש בקניין כסף שנעשה על ידי נתינת טבעת האירוסין לכלה ואמירת הנוסח: “הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל”. מהאירוסין ואילך הכלה נחשבת אשת איש, ואם ירצו להיפרד, יצטרך החתן לתת לכלה גט.

יש שמתבלבלים בין נדוניה ובין טבעת אירוסין. לפי ההלכה היהודית, על אב הכלה לתת לבתו נדוניה – סכום כסף מסוים. מטרת הנדוניה היא לעודד חתן פוטנציאלי להיכנס למוסד הנישואין. לעומת זאת, ענידת טבעת האירוסין מהווה הסכמה של הכלה להינשא, ולפיכך אינה חלק מן הנדוניה.

בנצרות

האירוסין בנצרות מקובלים מאז המאה ה-13, או ליתר דיוק – מאז שנת 1215 כאשר מועצה בראשות האפיפיור אינוקנטיוס השלישי פסקה כי “נישואים יוכרזו בפומבי בכנסיות על ידי כמרים בזמן מתאים וקבוע, כך שאם ישנן מניעות חוקיות, הן תוכלנה להיוודע”. גם בנצרות טבעות אירוסין הן חלק מהתהליך, כאשר משך תקופת האירוסין איננו קבוע. ישנם זוגות שאצלם נמשכת תקופת האירוסין חודשים ספורים, בעוד שאצל אחרים מספר שנים.

באיסלאם

האירוסין בדת המוסלמית מלווים בחגיגה גדולה הנקראת “חפלה”, שאותה עורכים הורי הזוג לחברים, לבני המשפחה ולשכנים קרובים. במהלך החפלה מביא הארוס לבחירת ליבו תכשיטים שונים, לרבות טבעת אירוסין מרשימה, המסמלת את העובדה כי מרגע זה ואילך הוא יהיה הצד שיפרנס אותה מאחר והיא עוזבת את בית אביה ועוברת לרשות בעלה המיועד.

בהיסטוריה הקדומה

בתקופות קדומות, הורי החתן והכלה היו קובעים את מועד האירוסין. במקרה שכזה, האירוסין היו נערכים כאשר בני הזוג היו צעירים למדי. לפיכך, תקופת ההמתנה בין האירוסין ובין הנישואין היתה לעתים ארוכה ביותר, ואף נפרשה על פני שנים לא מעטות. מנהג טבעת האירוסין, לאורך ההיסטוריה, התפתח ראשון ככל הנראה במצרים העתיקה. בהמשך, אימצה יוון העתיקה את ההמצאה המצרית; אך רק מאוחר יותר, בתקופת האימפריה הרומית, נחקק חוק הנישואין הרומאי הרשמי, שעלה על הכתב והפך ברבות השנים למעין “תקן עולמי”. החוק הרומאי אימץ ככל הנראה את המנהג היהודי וכך נכנסה טבעת האירוסין אל הטקס הרומאי, שבו שהחתן-לעתיד מציע את הטבעת, מיד לאחר שהוא מצהיר בשבועה על כוונתו להינשא למאורסת.

רק מעטים יודעים כי ברומא העתיקה, נהגו נשים מאורסות להשתמש בשתי טבעות שונות: טבעת יקרה מזהב שנועדה ליציאה מן הבית ולאירועים פומביים, לעומת טבעת יומיומית וזולה מברזל, שנועדה לשימוש בתוך גבולות הבית.

ומהיכן נקבע הנוהג, לפיו עונדים טבעות אירוסין רק על הקמיצה השמאלית? זהו שריד מן התקופה הרומית, בה הוחלט כי האצבע הרביעית שבין הזרת לאמה הוא המקום המתאים לענוד את הטבעת – תוך שימוש ביד שמאל, ולא ביד ימין. הרומאים האמינו כי מן הקמיצה השמאלית יוצא וריד המגיע עד הלב; הם קראו לו “עורק האהבה” (וינה אמוריס, בלטינית).

כפי שניתן ללמוד, לאורך ההיסטוריה ניתן למצוא עדויות ואזכורים רבים לטבעות הניתנות כסמל לאירוסי בני זוג ברוב הדתות המרכזיות בעולם. טבעות אלו מהוות חלק בלתי נפרד מתהליך האירוסין. כמו כן, המאפיין המרכזי של טקס האירוסין נועד להכריז על כוונה עתידית להתחתן, כאשר בני הזוג טרם עברו לגור יחד תחת קורת גג אחת.